צרידות כרונית (דיספוניה)
צרידות מתמשכת בקול עלולה לנבוע מדלקת במיתרי הקול, שימוש לקוי בקול, רפלוקס חומצי או נגע שפיר (כגון נודול או פוליפ). חשוב להיבדק אם הצרידות נמשכת מעל שבועיים, במיוחד בקרב מעשנים. בדיקת אף־אוזן־גרון עם סיב אופטי מאפשרת לצפות במיתרי הקול ולהציע טיפול מותאם: טיפול תרופתי, ריפוי בדיבור או ניתוח אם נדרש.
נודולים ופוליפים במיתרי הקול
נודולים (לרוב דו-צדדיים) ופוליפים (לרוב חד-צדדיים) הם נגעים שפירים במיתרי הקול, לרוב כתוצאה ממאמץ קולי מוגבר או דלקת כרונית. הם גורמים לקול צרוד, עייף או נקטע. הטיפול הראשוני הוא טיפול בדיבור, ובמקרים שאינם משתפרים ניתן לשקול ניתוח מיקרו-כירורגי של מיתרי הקול לשיפור איכות הקול.
רפלוקס – LaryngoPharyngeal Reflux
רפלוקס קיבתי-ושטי עלול לעלות עד לגרון ולגרום לגירוי של ריריות הלוע והגרון, עם שיעול כרוני, תחושת גוש בגרון, צרידות או צורך תכוף לנקות את הגרון. רפלוקס זה לעיתים 'שקט' — ללא תחושת צרבת. האבחנה קלינית ונעזרים בבדיקת סיב אופטי. הטיפול כולל שינויים תזונתיים ותרופות נוגדות חומצה לפי הצורך.
קשיי בליעה (דיספאגיה)
דיספאגיה היא קושי בבליעת נוזלים, מוצקים או שניהם. היא עלולה לנבוע מבעיה נוירולוגית, חוסר תאום של שרירי הלוע, רפלוקס או ממצא אנטומי. יש לבצע בירור אף־אוזן־גרון, ולעיתים גם בדיקת בליעה בהדמיה (וידאופלואורוסקופיה) או בדיקה אנדוסקופית, כדי להתאים טיפול: טיפול בדיבור, טיפול תרופתי או ניתוח בהתאם לצורך.
שיתוק מיתרי הקול
שיתוק של מיתר קול אחד או שניים עלול להתרחש לאחר זיהום ויראלי, ניתוח (בלוטת התריס, בית חזה) או עקב גידול. התסמינים כוללים קול נשפך, קושי בהגברת הקול ולעיתים קושי בנשימה או בבליעה. הבדיקה האנדוסקופית קובעת את האבחנה. הטיפול כולל ריפוי בדיבור, הזרקה למיתר או ניתוח לתיקון מיקומו.